<h1>ראבי"ה סימן רכ"ג</h1>
<h2>דף ב:</h2>
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר [המעמר הדש והזורה והבורר והטוחן והמרקיד והלש והאופה והגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובע והמטווה] המסיך העושה שתי בתי נירין האורג שני חוטין [והפוצע שני חוטין הקושר והמתיר התופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו והמולחו והמעבדו והמוחקו והמחתכו והכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר והמכבה והמבעיר והמכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות] הרי אלו [מלאכות] ארבעים חסר אחת. תנא [ע"ב] הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולם מלאכה אחת הן. אמר ר' אחא אמר ר' חייא בר אשי זומר חייב משום נוטע, הנוטע והמבריך והמרכיב חייב משום זורע, משום זורע אין משום נוטע לא אימא אף משום זורע. אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום [קוצר] ואחת משום נוטע. ירושלמי [פ"ז ה"ב] כל דבר שמשביח את הפרי חייב משום זורע. אמר רב יוסף האי מאן דקטל אספסתא חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע. אמר אביי האי מאן דקניב סילקא חייב שתים אחת משום [קוצר] ואחת משום נוטע. תנא החופר והחורץ והחורש כולן מלאכה אחת הן. אמר רב ששת הי[ת]ה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש. אמר רבי אבהו החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה פטור [ואפילו לרבי יהודה דמחייב עליה] הני מילי מתקן אבל האי מקלקל הוא. תנא הקוצר והבוצר [והגודר והמוסק והאורה] כולן מלאכה אחת הן. אמר רב פפא האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב שתים אחת [משום תולש ואחת משום מפרק] רב אשי אמר אין דרך פריקה בכך ואין דרך תלישה בכך. והלכה כרב אשי. אמר רבא האי מאן דכניף מילחא ממלחתא חייב משום מעמר אמר אביי אין עימור אלא בגדולי קרקע. והלכה כאביי. תנא הדש והמנפץ והמנפט כולן מלאכה אחת הן. גרסינן בפרק המצניע [צ"ה ע"א] תנו רבנן החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת חייב, ומסיק חולב משום מפרק. וכמאן דאמר לקמן יש דישה שלא בגדולי קרקע, ופלוגתא היא גבי הצד חלזון והפוצע לקמן [ע"ה ע"א]. ולא יתכן לומר שבהמה נקראת גדולי קרקע, כדאמרינן בפרק בכל מערבין [כ"ז ע"ב] ובג' נדרים ובפרק כיצד מברכין [מ' ע"ב], שאם כן חלזון נמי, דהא מרבינן התם דגים, אלא דומיא דמפרק תבואה בעינן, שגדל ממש מן הקרקע. (מחבץ חייב משום בורר מגבן חייב משום בונה). ויש מפרשים שחולב חייב משום מפרק והוא תולדה דממח[ק], ואין הלשון משמע כך. [מחבץ חייב משום בורר מגבן חייב משום בונה].
